איאן האיום (או הערס)

זה קרה כבר לפני כמה שבועות טובים, אבל הזכרון עדיין חי. החוויוה עוד מהדהדת לה בראשי. היו גם צפצופים באוזניים לאיזה זמן אבל זה, ברוך ההוא, עבר…
העפלנו (שוב) לדרום העיר. אומרים שמסוכן ומפחיד, אבל מה – אחד הלוקיישנים (וניו = VENUE, במקומית) הכי שווים למוזיקה יש להם. אז יש תירוץ ויאללה, מטיילים.
הצטיידנו והתחממנו, מוכנים ומצפים לפלא הגדול. ואז הוא אמר: " את יודעת שהוא לא משהו, כן?",
"מה??", הזדעקתי
הוא מחייך. מחייך!!
"כן, אומרים שהוא לא משהו…"
לא אכפת לי!

החימום עלה.
החימום ירד.
נעשה לי לא כל כך טוב בבטן. התחלתי לפחד. מה אם הוא צודק? לא, לא… אני לא אתדרדר לשמועות בזויות. בטח זה בא מגברים קנאים שלא יודעים איך להתמודד עם תחרות.
אבל החימום, אוי החימום. מה זה היה צריך להיות? לא חימום, לא קירור, לא כלום. ערימת זקנים, נראה שהם נכנסו להתאמן בגראג' של ההורים אי שם כשהיו בני 12 (זה יוצא איפשהו בסביבות תחילת המאה הקודמת, ככה בערך), והערס שלנו, או מישהו אחר, לכו תדעו, שלף אותם בדיוק כשהם הבשילו, להופיע מולנו כחימום. אבל הבשילו למה בדיוק? זה לא נשמע כמו כלום, לא נראה כמו כלום. זה היה מעצבן, משעמם.

טוב, די. נשמתי עמוק. להרגע. יהיה בסדר. הוא יבוא והכל יהיה בסדר.

והוא בא!! ——

"מה זה??", הזדעקתי (פעם שניה בערב אחד)
הוא חייך שוב… די כבר!

טוב נו, כמה קשה לי, אני אצא מהארון, ואיתי הערס – זה היה איאן בראון. נשבעת. היו לי דעמות בעיניים כשראיתי את מה שראיתי. הוא גמד, עם MAN-BOOBS (שזה ציצים של בנים שמנמניםת למי שעוד לא הבין)(או לא רוצה להבין), הוא לא יודע לרקוד במיל, והכי גרוע – הוא זייף יותר ממני במקלחת!
מילא האלבום השני לא ממש הפיל אותי מהכסא. הוא בקושי הוציא ממני חיוך, אבל זה? זה? הוא אמור להיות חתיך, והורס, ושווה, ואקס-להקה-ענקית. איפה…. לא איאן, לא חום ולא נעליים. סתם גמד שמקרטע על הבמה של בריקסטון, בחולצה שגדולה עליו בשלוש מידות (וגם זה עדיין לא מסתיר את הבליטות), מפלבל בעיניו ופולט קולות למיק. הסבירו לי חבריי לאירוע (כן, היו איתי עוד שני קורבנות – אחד שחייך והשני, כן! ניחשתם – גם הוא חייך) שהתנועות העקומות זה מה שקוראים לו "לרקוד" במנצ'סטר – שזה מאיפה שהבחור בא עליינו בהתחלה – אבל זה לא עזר.
"אז שילמדו אם המנצ'סטרים לרקוד", התקוממתי.
"אבל זה ככה… זה מה שהם יכולים לעשות. זה לא אשמתו…"
בטח שזו אשמתו. ועוד איך. כזה אליל. שיעבוד כדי לספק את קהל מעריציו (ומעריצותיו). שילמד לרקוד כמו אנשים רגילים.
אחר כך הם ניסו לעזור לי למצוא את ההומור בכל האירוע…. לא מצאתי.
אני ממש מצטערת. אני יודעת, אף אחד לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אבל למען אלו שאולי יום אחד יעפילו כמוני להופעה של הערס, כדאי שתדעו מה אתם הולכים לקבל. במלה אחת: פייר, התאכזבתי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s