דוואי בוכיום!

חזרתי לבירתה של המלכה. אבל משום מה זה מרגיש כאילו אני עדיין בארץ ישראל. אולי כי בהופעה האחרונה הקהל היה מורכב ממתנחלים, רוסים ובאופן כללי עשה רושם שלכולם היה דם חם. היה מה זה חם. בער לכולנו בעצמות. היתה שם השתוללות רבתי. שמח ופתוח. ישראלי…

אבל קודם כל מילה על המקום עצמו. היכל ההופעה היה ללא שום צל ספק לא ישראלי בעליל. הKOKO הוא אולם הופעות מהותיקים וידועים בלונדון. וואללה – אנחנו גרים ממש ליד. מאז שאני פה תכננתי ללכת להופעה בקוקו וכולם חייכו באופן חולמני כשהם אמרו לי שיהיה שם אחלה. סופסוף הגיעה שעתי.
לקח לי בערך חצי שעה לברר, לחטט, להציץ, ללכת לאיבוד, להתפעל…. המקום ענק. מלא פינות קסומות. אפשר לרדת לרחבה שליד הבמה (טוב, נו, את זה אני כבר מכירה. מה עוד?), לטפס לתאי צפיה סטייל האופרה, או לעמוד ולהשקיף מאחת משלוש המרפסות. בארים מעוצבים בכל פינה. ספות נוחות בפינות או שולחנות גבוהים… ככה שיהיה איפה להניח את הבירה הזמן שמשתוללים. אבל הכי שווה היה שאיכשהו, אפילו שהיה מפוצץ, לא הרגשתי חנוקה. ועוד יותר שווה שלא הסתירו לי! פעם ראשונה שנמוכה שכמוני יכלה לראות מה נהיה. מכל זוית! הרגשתי התעלות רוחנית…
יש לי רק ביקורת אחת על המקום – מה זה להזמין בירה ולקבל פחית (שזה אפילו לא פיינט אלא רק חצי ליטר) שמוזגים לי אותה בשרלטנות לכוס פלסטיק? וכל זה עולה במחיר מופקע ביחס לכל מקום אחד בפלנטה?? לא לעניין… בתור מחאה התכוונתי לצמצם בשתיה. זה לא עבד לי…

ועכשיו סופסוף התפניתי לספר על ההופעה עצמה. אז מה הביא את האנשים בלונדון הקרירה והמאופקת והאדישה להזיע בפומבי ולחייך לזרים שעמדו לידם?קודם כל אני עדיין גורסת בדיעה שאלו לא היו אנגלים רגילים. אלו היו זן חדש, מיוחד שהמלכה עוד לא מודעת לקיומם. אין להם דם כחול או מבט קפוא. הם אנושיים כמוני וכמוכם.
להתקבצות של בני אנוש חמימים אלו היתה אחראית חבורת פרטיזנים נטולי ויזה שנקראים BUCCOVINA CLUB. הרגשתי שהנה הגעתי לארץ הצוענים, או לפחות לסט של קוסטריצה. לא הבחנתי עד לאותו הרגע שצוענים ומתנחלים לובשים בעצם את אותה הקולקציה. כנראה זה קשור לאורח החיים של מגורים ארעיים בשולי הדרכים הרחק מהציויליזציה, והמוניטין של פורעי חוק…
הלהקה כללה זמרת מופלאה. מופלאה זה מעט מידי. הייתי שוברת צלחת לכבודה. האשה בורכה בקול ואנרגית חיים שלא מעולם הזה. בתחילה סולן הלהקה נראה מעט רדום אך כשיווניה המשתוללת החלה לקפץ לידו הוא נזכר שבעצם הוא פה כדי לבדר אותנו ונכנס לקצב. אחר כך התברר למה הוא היה כל כך מדוכדך בהתחלה. בנאום לא סוחף, מגומגם מוודקה, הוא ניסה למצוא פירצה במערכת ההגירה האנגלית ולשכנע אותנו, סתם אנשים, שמגיעה לו ויזה כמו לכל שאר הסלאבים… איי איי איי… הייתי מציעה לו לעשות קצת שיעורים בהיסטוריה ולקרוא עיתונים עדכניים… ובאופן כללי, הגירה זה ב-CROYDON ולא באמצע ה-KOKO אז חלאס. יאללה לשיר!
ולסיום יש לי שוס קטן: בשיר הנושא (שחזר על עצמו שלוש פעמים! מה חשבתם שלא שמנו לב??) נסו למצוא איזה פזמון עברי מתחבא? (התשובה במהופך)  ןוסרדנס ינד "דודהו הדודה לצא" :הבושת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s