שנהיה לראש

הדור שלא ידע את פורטיסהד.
יש אנשים כאלה. בינינו. ועד לפני שבוע לערך היו הרבה הרבה יותר. כי פורטיסהד, לאלו שלא עוקבים בפאנתיות טיפשית כמוני, לא הופיעו הרבה זמן. לא הופיעו, לא שחררו חומר חדש. היה שקט. השקט שלפני הסערה, או סימם שאומר שלא כדאי להמשיך לחכות כי אולי זה לא יגיע… הסולנית אפילו הוציאה אלבום משלה – תמיד סימן לא טוב בעסק הזה…
תמיד חשוב לשמור על האמונה, להרגיש מבפנים שיום יבוא והוא יגיע. המשיח עם החמור וכל זה וגם אלבום חדש. המשיח עוד לא טילפן, אבל האלבום השלישי של פורטיסהד הגיע, ובענק. עם סיבוב הופעות! רצנו לבריקסטון! כל העיכובים ברכבות שיש לאחרונה לא יעצרו אותנו. אנחנו הולכים לראות אותם בלייב! עזבו אתכם מכל השאר.
נורא פחדתי להתאכזב. אבל כל פעם ששמעתי את האלבום החדש אמרתי לעצמי שאין מצב שאני יוצאת משם אדישה. אם האלבומים הקודמים הפליאו בלקווצ'ץ' את הקרביים, לגרום לסערת רגשות סדר גודל בינוני עד רעידת אדמה סימן 7, אז פה אנחנו מדברים על טורנדו.
הרבה חשבו כמונו, כי התור של אותם ברי מזל שהשיגו כרטיסים , הגיעו הרבה לפני הזמן ולא יכלו לחכות שכבר יכניסו אותם היה מאוד מאוד ארוך. כל כך ארוך שהיו שניים כאלו. אנשים באו מאוד מאוד נחושים. את ההתרגשות אפשר היה להרגיש באויר.
הספספרים התגודדו בהמוניהם, אבל לראשונה מזה זמן רב לא היה בידם ולו כרטיס לרפואה והם התחננו שנמכור. כמעט התפתיתי להתעשרות לא צפויה, ונמלכתי. מה חשבתי לעצמי? לעשות כמה עשרות ולהפסיד את פורטיסהד?
סופסופ נכנסנו. סופסופ התחיל החימום. להקה הונגרית/אמריקאית. כלומר, חצי מפה וחצי מפה. לא כל כך הצליחו להשתלט על הדי החלל הענק של בריקסטון, ובכלל, אני מבחינתי, כל עיכוב מיותר. שיעלו המופלאים ושנתחיל להתרגש באמת.
והם באו.

ופה אני אפסיק לתאר.
לא כי אני רעה, בכלל לא. כי כל מילה שאכתוב לא תספיק כדי לתאר איך נפשי לא ידעה מה לעשות עם עצמה, כי לא יכולתי להספיק לרקוד. לא יכולתי להזיז את העיניים מהבמה. השירים החדשים והישנים כאחד הוגשו אלינו במושלמות נדירה. כשבת', בסוף ההופעה, ירדה לקהל ללחוץ את ידו בהתרגשות, עמדתי קפואה, לא יכולתי לזוז. היא מתרגשת יותר ממני! הכיצד? כנראה שלשיר את כל הרפרטואר הזה עושה למבצע מה שהוא עושה למאזין.

בדרך הביתה לא יכולתי להפסיק את קצב הדפיקות הלב שלי. אולי כי רצתי כדי לפרק את כל הסערה הזו שהתגבשה בתוכי. הייתי ממשיכה עוד ועוד אם היה ניתן.

אז עד שתוכלו אתם לרכוש כרטיס להופעה – ואם יזדמן המקרה, אל תהססו ולו ורגע – הנה וידאו של חזרה גנרלית שדי מתקרבת, עד כמה שוידאו מתקרב למציאות, להופעה מהטובות שאי פעם התמזל לי לראות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s