מכת שמש

האם שאלתם את עצמכם למה האנגלים מדברים כל הזמן על מזג האויר?
– "בוודאי!". אני משוכנעת שכולכם שמה בארץ הקודש עונים לי במקהלה שזה בדיוק מה שמחשבתכם הנודדת חפצה לדעת, ואם אפשר כאן ועכשיו. אז מכיוון שאני מקשיבה לבקשות של אנשים אחרים אני אסביר לכם למה. הרי אתם ממש רוצים לשמוע.
זה בגלל שמזג האויר הוא הדבר היחיד שעומד בפני בירת ממלכה זו ובין המעמד הנכסף של "המקום האולטימיטיבי בעולם המערבי". יש פה הכל, לא חסר כלום ואנשים פה מאושרים. למה אתם מעקמים את האף? שניה, תנו להדגים ולנמק.
יש מוזיקה בטונות. יש אופנה, יש סרטים וטלויזיה (כן, נכון, הBBC זה לא מה שהיה פעם אבל עדיין לוקח את כל השטויות האמריקקיות בהליכה לאחור), יש תאטרון ובכלל תרבות, שלא לדבר על נימוס, יש בירה, ויש גם אוכל ליד (האנגלים נכנעו והביאו את כל נפלאות העולם לכאן וויתרו על הבישול המקומי), יש אמנות וגלריות, יש טבע מדהים ומפתה מחוץ לעיר אם נמאס מהארכיטקטורה, ויש פארקים עצומים כמעט בכל שכונה אם אין זמן/סבלנות ליסוע קצת…
יש ויש ויש.
ואין מזג אויר נורמלי.
זה מה שחסר במדינה האפורה הזו. וזה כל כך עצוב…
אבל בשנים שאני פה התרגלתי גם לזה. צריך להתפשר בחיים, ככה לימדו אותי. אי אפשר לקבל הכל. צריך לדעת לבחור ולוותר. ואני, שהשמש היא אהובתי הבלתי מעורערת ורביצה בחוף הים (אה, כן, אין בלונדון חוף וגם זה די ביאס בהתחלה אבל אז גיליתי את החופים במרחק נסיעה מכאן ונרגעתי) שכרוכה בהתבשלות איטית ומפנקת היה מנהג קבוע כל השנה. אני ויתרתי על השמש לטובת כל שאר נפלאות הממלכה האנגלית. החלטתי שמשתלם לי. לבינתיים. 'תמיד אפשר לבקר בארץ ולהנות מקצת שמש', מצאתי את עצמי משכנעת את עצמי. וזה עבד. ראיתי שיש אושר גם בלי שמש ישירה.
כל זה היה אתמול. ואז קרה משהו חריג שלא התכוננתי אליו. השמש הפציעה פה. זה לא שלא ראיתי שמש אף פעם באנגליה. דווקא יש ימי שמש ואפילו ימים שיכולים להקרא 'חמים'. אבל הפעם השמש הפציעה ונשארה. זה לא היה מעונן חלקית עם הבלחות של קרני חום, זה לא היה יום שמש ובעקבותיו יום סגרירי (כי הרי על הנאות צריך לשלם כיד לשמור על האיזון העולמי). לא! זה היה משהו אחר. השמש זרחה וזרחה. ובנוסף היא שקעה מאוחר כי הרי כבר מאי והימים ארוכים (ברוך השם, לפחות ימים ארוכים יש פה). ואז – או אז קרה הפלא! ביום שאחרי השמש שוב הופיעה. כאילו בטבעיות היא חייכה אליי. כשהשתכנעתי שאכן זה אמיתי ולא עוד חלום מיד שמתי בגד ים ורצתי להתחרדן. ונחשו מה קרה ביום שאחרי? שמש! ואחרי זה? גם!
נפשי לא ידעה שמחה.
הנה הנה קרה מה שייחלתי לו בסודי סודות כל הימים והלילות. השמש הרגישה אותי, שאני מתגעגעת אליה, ובאה אליי ללונדון לחמם אותי ואת כל שאר הלונדונים ההמומים שלא ידעו מה עושים במצב שכזה (מיד דיווחים על התיבשויות וכאלה ברדיו…) אבל מיד התעשתו והדליקו את המנגל.
אושר גדול הציף אותי. לדעתי אושר הציף את כולם כי ראיתי כל כך הרבה חיוכים ברחוב. ואני מבטיחה שלא דימיינתי או קבלתי מכת שמש…

ואז זה נגמר. חזל"ש. אפור וגשום לעיתים ורגיל.
ולא הייתי כל כך עצובה אם לא היו אותם ימי שמש מופלאים. אם הכל היה כרגיל לא הייתי מתפתה, לא הייתי טועמת מחדוות הקיץ, לא הייתי לוקה במשאלות שווא שעכשיו מהדהדות בתוכי: 'למה בעצם אין שמש? הרי ראינו כולנו שזה טכנית אפשרי'. אבל לא עזר לי. אין יותר שמש ליותר מחצי שעה רצוף וגמרנו. ואם עוד משהו מישראל יגיד לי שחם לו אני אתפוצץ.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s