ניצנים נראו בארץ

יצאנו ביום בהיר לחפש את הבשורה באה במוזיקה. היו לנו באמתחתנו הבטחה חמה שבמועדון קטן אי שם בנוטינג היל הטרנדית, בשבתות, אחרי הצהריים, קורה משהו טוב. ROUGH TRADE החנות והלייבל שעושים טוב לפרינג' המוזיקלי בלונדון מקדמים בכל שבוע חברת תקליטים קטנטה. הם מציעים דיל לא רגיל: הפי אאור במשקאות וחינם אין כסף שתי הופעות. כל שבת חברת הפקות אחרת מביאה את מיטב הסחורה. נשמע מבטיח, נשמע כמו הרפתקאה. צריך לבדוק!
הגענו איחור אופנתי כדי לגלות שהלהקות עוד יותר קוליות מאיתנו ומאחרות ובגדול. כלום עוד לא התחיל, אפשר להרגע. כשנכנסנו גילינו כוך חמוד שמגיש בירות יווניות למאוכזבים כמונו שבאו לחוות משהו טוב. כמעט טוב מידי בכדי להיות אמיתי. ובכדי להבטיח לנו שדברים טובים בחינם כבר לא ממש קורים בעולם שלנו, נפלה עלינו הבשורה שהלהקות המתוכננות ביטלו עלינו. יש משהו אחר במקום ולכן האיחור והכל. יופי, עכשיו יביאו לנו משהו מצ'וקמק שהצליחו לגרד ברגע האחרון. הרי נגיד שאני להקה בלונדון – עד כמה אני לא שווה כדי שבשבת אחה"צ, בהתראת פאראג' של מעכשיו לעכשיו אומרים תבואי להופיע ובלי כסף ואני באה? אפילו אם אין לי תוכניות זה משפיל להגיד כן.
אבל בגלל שכבר עשינו את כל הדרך עד לנוטינג היל אמרנו נישאר. נראה. מקסימום היה בזבוז זמן. בליבי כבר תכננתי עוד פוסט מריר.
הלהקה הראשונה לא שינתה את הלך הרוח – אמנם היה שם פוטנציאל, אבל הוא משך לשני כיוונים מנוגדים בו זמנית. מצד אחד הסולן פנה אלינו בנגינה עדינה של רוק רך ומתוק, אך משמאלו, מתקשה לשבת בשקט, היה הגיטריסט שחטף באחת את המיקרופון והוליך אותנו לכיווני פאנק. להקה עם דיבייט פנימי. שיר אחד כזה ואחר כזה. מבלבל משהו. חוצמזה, כדי לערבב את הסחרחורת עוד יותר גם היו להם כל מיני צעצועים שהשמיעו צלילים שונים משונים. ומכיוון שאין כיוון מובהק, אין שומר בשער ואין מוביל לעדר, כפתורים נלחצו בלי שום קשר לכלום. אז יש לנו שני סולנים שונים שלא מקשיבים זה לזה, צעצועי אייטיז שעושים רעש מיותר וקהל מיואש ששוקל בדיקת פיצול אישיות. טוב, כבר אמרנו שאם אתה פנוי ספונטנית בשבת אחה"צ לחלטורה חינמית שכזו אתה בטח לא הדבר הבא. אין נביא בעירו.
כמעט פנינו ללכת אבל אמרנו לעצמינו שרגע, נחכה טיפה. אם הלהקה השניה, שכבר התחילה להתארגן על הבמה, אם גם הם ככה נשמעים עם הפרצוף בכרית אז נלך, אבל לפחות ניתן צ'אנסה. נתנו. עוד בקבוק לאגר יווני ואנחנו כמו חדשים.
הלהקה השניה כללה בחורה עם שמלת טוטו שדי מילאה את כל הבמה, וזה עוד לפני שהסולן, שבורך שמידות נדיבות, ניסה להעפיל לכיוון הסינטי שלו. היה צפוף שם. האם שוב נחווה קצת יותר מידי מהכל? האם זה הליין של אותו חברת תקליטים?
ואז קרה קסם – פתאום ההופעה התחילה. מהשמן לא נשאר זכר. במקומו על הבמה היה סולן כריזמתי שמבטו מסתתר תחת כובע עם אוזני דוב קטנטנות. פתאום הוא השפריץ עלינו כל כך הרבה סקס אפיל וכשרון וזה רק שהוא אמר שלום לכולם. גם דב וגם מנומס. והמוזיקה היה מצוינת. והבלאנס איכשהו התגבר על הסאונד הבינוני של אותו מקום קטנטן. הם באחת הפכו את הכוך למיני-אסטוריה. קטעי קישור משעשעים ("השיר הבא נקרא 'ג'ה טם'. זה בצרפתית אבל נדמה לי שהמילים הם על התמזה"), בסיסיתית סקסית, גיטריסט סקסי ומוזיקה. מוזיקה שכזו בדיוק יצאנו לחפש באותו יום בהיר. הם עונים לשם FONDA 500 וכבר יש להם שני אלבומים. והנה וידאו.
באשר יגעת, ואם מצאת – תאמין. ותלך גם בשבוע הבא. אמן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s