שריפה אחים שריפה

פשוט לא לעניין, אני והבלוג שלי. לכאורה יצאתי לרעות בשדות זרים, לטעום מדובשם ולדווח לכם נופת קוראים שלי על הנעשה. אבל הדיווח שלי לוקה בחסר כמעט כמו הCNN. יש לי חורים בסיפור ולא שמתי לב. מזל שאף אחד (כמעט) לא קורא… איך איך איך שכחתי לכתוב על האומנות שבלונדון? על הגלריות, כל החוויה עצמה, על מבחר. בושות.
אני אתחיל לתקן את המעוות כאן ועכשיו. בשבת האחרונה סחבתי את יקירי שיחיה לתערוכה. יש בינינו כללים מוסכמים, כי כבר היו פאדיחות בעבר. למדתי שלא סתם לוקחים מישהו לתערוכה. קודם כל צריך לוודא כמה פרטים חשובים:
– האם יקירנו בכלל אוהב אומנות? והכוונה היא לעד כמה יש לו/לה סבלנות, עמידה בלחצים, סיבולת לקיטש ושאר מיני טעמים
– האם יקירנו אוהב אומנות עד כדי לשלם עבודה דמי כניסה? תתפלאו (או לא) הרבה יהנו מאומנות כל עוד היא בחינם. אותה תערוכה בתשלום ולו הסימלי ביותר עלולה לעורר תגובות חריפות
– נגיד נפלנו והיה זוועה, האם יש בקרבת מקום עזרה ראשונה, קריא פאב, להרגיע את הרוחות.

אז וידאתי בציציות את כל הסעיפים והרגשתי שיש לי תערוכה להמציא משהו שופרא דה שופרא. ליטל דיד איי נו…
הגענו לוייט קיוב החדש שפתחו ליד פיקדילי. כבר נתחלה טובה. לא זוכרת מתי הייתי בתערוכה גרועה בקוביה (יש לעיתים גרועות, פשוט לא הלכתי) . האחים דינו וג'ק מציגים. הם שם דבר, הם מצחיקים וגרוטסקיים. מבטיח. בקומה העליונה היתה תערוכה ציורים, מהסוג שכבר יצא לי לראות בעבר – פורטרטים בשמן סטייל ויקטוריאני אולד פאשן עם הטוויסט המוכר – פני ליצן או מסמרים במצח או סתם עור מעוות ממחלה נדירה ואקזוטית.
ירדנו לקומת המרתף ומצאנו את עצמינו בגיהנום. לא, ברצינות, בגיהנום. זה שם התערוכה (פאקינג הל) שכללה תשעה אקווריומי ענק שהכילו סצינות מהגיהנום עלי אדמות שקדח במוחם של האחים. נאצים מככבים בכל פינה, שלדים (שדי הגיהנום?) חבושי קסדות מנצחים על ההמולה, מוטאציות אנושיות של לדוגמא: ארבעה רגליים-עשרה ראשים-שתיים עשרה זוגות ידיים, חורבות מקדונלד, מפעל לייצור היטלרים, כנסייה, חזירי אימה וגבשים עוד יותר מזעזעות וכו' וכו'. בכל פינה מתגלה סצינה חדשה, הכל סטטי ורועש בו זמנית. כמובן שהיה לי ערך מוסף מכל החוויה בתור יהודיה כשרה בניכר. לא הצלחתי להחליט אם אני צריכה להעלב, להתרגש או שניהם. מה שבטוח זה עורר כל מיני תגובות מסביב.
אנחנו יצאנו מורשמים. קודם כל מההיקף – אומנות גדולה (פיזית) עושה את זה להרבה אנשים. אותי זה קצת מכעיס לפעמים שמספיק שעושים משהו בסקלה של גוליבר והנה זה מקבל חיוכים סימפטיים. אבל אין מה לומר – זה מרשים. התערוכה אפילו מעט אינטראקטיבית מאחר והיא דורשת מהצופה להסתובב לבדוק, להתכופף כדי להציץ לתוך מבנים – זוית הראיה שלי עושה את ההבדל בחוויה. עודף הפרטים הופך את הצפיה למשחק מחבואים ביני ובין המוצגים – הנה! מצאתי אשה מתחבאת בעלית הגג! מצד שני זה גם קצת מהומה רבה על לא דבר. לא הרגשנו אמירה גדולה או חידוש. בעיקר זעזוע לשם הרייטינג.

צחוק הגורל – העבודה האורגינלית אוחסנה בגלרית סאצ'י הנודעת ונשרפה לפני מספר שנים. האחים התגלגלו מצחוק לאור העובדה שהגינהום שלהם נשרף והחליטו שזה סימן להכין חדש.

סקרנים? הנה קליפ שהאחים טרחו והכינו לכבודכם: http://www.jakeanddinoschapman.com.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אומנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שריפה אחים שריפה

  1. שחר הגיב:

    מעט פחות מרשים מהתערוכה הקודמת של האחים ב-Saatchi (שנשרפה כליל כשאוחסנה באיזה מחסן שלהם) שהייתה מבוססת על אותו הרעיון של דיורמות רק בלי האיזכור הגרמני, אבל דיסטרבינג בהחלט.
    שכחת לציין גם את הרפליקציה לציורים של היטלר בסגנון היפי פסיכדלי שהייתה חלק מהתערוכה.

  2. anoshnea הגיב:

    נכון, צודק, בשלב שהגעתי לציורים הנאיביים של היטלר על LSD כבר לא נותר בי מקום להכיל את הדרמה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s