RUN BABY RUN!

יש המצאות שמשנות את פני ההיסטוריה. אש, הגלגל, האטום וכמובן הטלויזיה. עד לא מזמן נהניתי מהטלויזיה כמו כל בן אנוש – רבצתי לי על הספה, עוגיות מימין, משקה משמאל, שלט בהקשב (כמובן שהשלט גם הוא אחד מההצאות המולפאות שהרי בל יעלה על הדעת לקום מהמרבץ כדי לזפזפ). כל חווית הצפיה היתה עבורי פינוק/עצלנות/צבירת שומנים. כל זה היה אתמול, והנה נולדה לה המצאה חדשה ששינתה לי את החיים. אבל אני אקח צעד אחורה ואספר את כל הסיפור. מעשה שהיה כך היה:

בשבת חורפית אחת, יליד אוגוסט תמים שחשב לעצמו ש:'הנה הנה אוגוסט בפתח עם השמש והשיזוף', והכריז על מנגל לחבר'ה לכבוד יום הולדתו הכמעט עגול. התקבצנו ובאנו כדי לאכול ולשתות (כדי להעזור להוריד את האוכל כדי לפנות מקום לעוד אוכל) (וגם כי אנחנו שתיינים) ולשמוח ביחד בשמש.
גשם. אפור, רוחות סערה, ואפילו ברק או שניים נצפו ברקיע שלא התחשב בנו בכלל.
מזג אויר שכזה הבריח אותנו פנימה לחמימות הסלון. שם הטורניר היה בשיאו. תחילה לא הצלחנו להבין מה קורה מול עינינו. זה נראה כמו ריקוד אפריקאי בהילוך מהיר X16, או לחילופין כאילו הם מנסים לרצוץ עם הידיים. לא חס וחלילה בעמידת ידיים, אלא להניע את הידיים במהירות מטורפת שמזכירה ריצה. מבט נוסף גילה שהרקדנים המרוצצים מהופנטים לטלויזיה. מיד חשבתי שהנה הגיע היום שבו ה"צלצול" הפך למציאות – הטלויזיה לקחה שליטה סופית וכדי להביך אותנו בציבור (בשביל הצחוקים שלה) גורמת לנו עויתות מגוחכות. מבט מעט יותר מעמיק גילה שההופנטים הרוקדים מאושרים – הטלויזיה השתלטה להם על השכל והשרירים ועשתה שירגישו שמיח. אין לנו שום סיכוי. דורינו כפי שאני מכירים אותו ימחה. תגידו יפה שלום.
הרקדנים השגיחו בנו העומדים-הצופים-המנסים-להבין-את-המתרחש והפצירו בנו להצטרף. חס וחלילה לא! הגברים גוננו בגופם על הנשים והטף (למרות שלא הרבה טף נותרו בריאים בנפשם. רובם נפלו שלל בידי הטלויזיה האיימתנית) והנשים צפצפו בחרדה קשה. לפתע הבחנו שאחוזי הדיבוק אוחזים דבר מה בידיהם.
נו שויין, לא צלצול ולא חייזרים ואין דיבוק. פשוט יצאנו מאותגרים גאדג'טית. בזמן שרוב העולם המערבי התנפל על מדפי החנויות וקנה לעצמו WII אנחנו היינו, אלא מה, על הספה, מנומנמים.

שנים שחלק מהאוכלוסיה נעול על משחקי מחשב, סוני פלייסטיישן וכדומה. השוק מוצף, החברות מתחרות באכזריות על נתח קטן ועסיסי והגיימרים עושים חיים. עשו החבר'ה בנינטנדו חושבים – איך לחזור לשוק ובגדול. איך לעשות קופה יפה כדי לקנות מתנה חדשה לאשה ולעצמם. הם עלו על אחת ההמצאות הנפלאות של המאה הצעירה. WII איננו עוד משחק מחשב. אין ג'ויסטיק, אין כפתורים מסובכים (כמעט). הכל אינטואיטיבי, בחלל החדר, מול המסך. כל מה שצריך הוא לאחוז יפה במין סטיק (הם קוראים לו שלט) ולנפנף בידיים. סנסורים בשלט נקלטים על ידי סנסורים הממוקמים מעל הטלויזיה ומפעילים את המשחק. זה מאוד מזכיר בובות על חוטים – הגרסה העתידנית. אני מרימה את היד – גם הדמות במסך מרימה את היד. הגאונות נובעת מהאינטואיביות של המוצר. מהפשטות הבלתי ניתנת לריסון שגורמת להתמכרות קשה לחוויה. כל אחד יכול. כל אחד רוצה.

למחרת קנינו לנו אחד משלנו. לא עוד ישיבה מול המסך. אנחנו מנפנפים לכל הכיוונים – טניס, ריצה, שחיה, קשר עין-יד, בייסבול, מרוצים, באולינד, הוקי, דיג – מה לא… חווית יצירת הדמות הפרטית שלך משעשעת בפני עצמה. נסו בעצמכם.

רק בעיה אחת נותרה: עכשיו שאנחנו משחקים לנו להנאתינו בכל שעה פנויה, לא נשאר לנו זמן לטלויזיה עצמה…

השמועה אומרת שבארץ הקודש העניין לא ממש תפס. מעניין למה או יותר נכון, כמה זמן עד שהמדינה תתמכר?

אה… רוצים לראות ריקוד אפריקני מהיר/ריצה בישיבה? הנה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלויזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על RUN BABY RUN!

  1. אוי איזה כיף! זה בערך הספורט היחיד שאנחנו עושים בבית. בעיקר טניס ו…גיטאר הירו, שזה גם סוג של ספורט, לאצבעות, לא? 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s