חלום בלהות

בחלומי השמש זרחה והיו 30 מעלות בצל בלונדון הבדרך כלל אפרורית. לכאורה יום מושלם ומזמין אירועים מיוחדים. בחלומי היו לי כרטיסים להופעה של REM. הכל היה הרבה יותר מידי מושלם והשמש הזו, אחרי ימים רצופים של גשם ורוחות ואפור כהה, הזמינו אצלי שאלות קיומיות מסוג של 'אז איפה כל זה יתפקשש לי?'. בחלומי קמתי מחלום בלהות ליום נפלא וכולי אושר שהחלום היה רק חלום. כבר חודשים שאנחנו מחכים לראות את REM. הבטיחו הרים וגבעות ובכלל – מיתוס של הדור הנוכחי. צריך לראות רק בשביל הרזומה.
נסיעה ארוכה ברכבות העיר אל איצטדיון טוויקנהם. לא עברה לה שעה (שימשית!) ואנחנו שם. נכנסנו פנימה, התמקמנו. ראיתי את הבמה (זה נדיר). האנשים סביבנו חייכו. נראו אנשים משובחים. היו שם מכל המינים, ילדים נשים וסבתות (ספרנו לפחות שתיים עם מקל ועשינו חשבון שהם מספיק ותיקים), מכל המוצאים והדתות. ככה זה להקה בסדר גודל אקסטרה אקסטרה לארג'. כולם מוצאים פינה בלב שמתאימה מספיק כדי לקנות כרטיס ולהתקבץ עם כולם תחת השמש. אפילו כמה גות' (שכנראה ציפו לדיסטורשנים של תחילת הקריירה, לשווא). לא היה על מה להתלונן – שום כלום. הכל פשוט מושלם. אין אנשים מעצבנים (מידי), לא צפוף, הארגון מדהים ביעילותו, אפילו אין תור לשירותים ויש נייר. פנינו לבאות – הנה המשיח בא לראות REM. אמרתי שהאנשים לא עיצבנו. זה לא אומר שלא היה לנו הרבה על מה לרכל עד שהלהקה עלתה לבמה – היה גם היה. חבורת האמריקאים שעשתה לה פיקניק במרכז הרחבה עם בשר משומר וחבילת בייגל-בייגל (?), תואמי מייקל שהתגלו בכל פינה (תאומים או סתם קרחים?) וכמובן אלו שחושבים שזה מגניב/הצהרה לאומה/סתם לא שמו לב ולבשו חולצת רדיוהד/יוטו להופעה…
היה טוב אבל לא מעולה. מייקל, לצערינו, התגלה כפעיל פוליטית/לא סגור אם הוא במפגש של קבוצת תמיכה. הוא התעקש להפציר בנו להצביע כך או כך לנשיאות הארצות המאוחרות. אלף – לנו אישית אין בכלל אזרחות בריטית, אבל מה שבטוח – ל99% מהקהל אין אזרחות אמריקאית – אתה באיצטדיון הלא נכון מול העם הלא נכון. בית – באת לשיר או לא?
יש לי דעה על אומנים שרוצים להשפיע על העולם. זה יפה ומעודד שאכפת להם לא רק מעצמם, שהם יודעים שהרבה אנשים מקשיבים אז יש למילים שלהם כוח. אבל בין זה לבין הפרופוגנדה שהיתה באמצע ההופעה של מרחק גדול. אתה כל כך רוצה לנאום לאומה? רוץ לכנסת. תעשה שוורצנגר ותכנס לפוליטיקה. אבל פה באיצטדיון אנשים שילמו לשמוע אותך שר את הלהיטים. אז תעשה טובה לאנושות ותשיר שייני הפי פיפל.
חוצמזה זה הזמן והמקום לדון בקונספט של האינטרס המרכזי להופיע קבל עם ועדה. אפשרות ראשונה מציעה שהההופעה היא בשביל הקהל. אם נלך רגע עם הקו המחשבה הזה נבין שהלהקה מביאה שירות להמון. תמורת מחיר הכרטיס, הם יעשו ככל שביכולתם לרצות ולעשות מצב רוח טוב לצופים. פליק פלאק עם בורג כולל כל התוספות – העיקר שנחייך מבסוטים ונשיר במקומות הנכונים. REM הלכו על אופציה ב' שגורסת שההופעה היא בשבילם ואנחנו יכולים ללכת הבית/להתפוצץ/לא משנה מה. חצי הופעה כללה שירים כמעט לא מוכרים. חוק לא כתוב מציע שאם להקה לא הוציעה משהו בשנה האחרונה אין להם שום תירוץ לשיר שירים לא מוכרים. במיוחד כשמדובר בלהקה מדרגה שכזו שיש באמתחתה ערימות להיטים. למה זה טוב? לא תפנקו אותנו קצת?? מה, אתם באמת רוצים שנגיד שהחימום של האדיטורס היה הרבה יותר שווה? צק, צק צק…

בחלומי היה יום מושלם וההופעה היתה סוחפת.
במציאות היה יום מושלם, והופעה בינונית.

בחלומי הכל היה כתמול שלשום.
המציאות היא חלום בלהות ואבן ענקית בליבי. את השירים שכן הכרתי שרתי מכל הלב בהקדשה לך, שעכשיו מבכה על אובדן קשה מנשוא.

וואללה – אחרי שנה אשכרה למדתי שגם אני יכולה לשים לעצמי וידאואים בבלוג. סחתיין עליי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s