ויוה לה דיוה

החורף הגיע. אפור, חשוך, אנשים מצטנפים במעילים-צעיפים-כובעים-מטריות-ומגפיים וממהרים לחימום ביתם. אין קשר עין וגם ככה התאורה עמומה. הקור איננו רק עובדה מטאורולוגית. זה קור קולקטיבי שתוקף מבפנים ומבחוץ. תרדמה נפשית מלווה ברעד שרירים קל לחמישה-שישה חודשים. אם תשאלו ישראלים לונדונים, רובם יענו שמזג האויר הוא המכשול היחיד שעומד בפני התאהבות סוחפת בבירה האנגלית. זה לא כולל מיעוט מלנכולי של אנשים שחושבים שקר רטוב ואפור כהה זה רומנטי/מסתיר צלוליטיס/עדיף מלהזיע.
אבל עד שמשאלתינו תענה והתחממות הגלובלית תתחיל להשפיע גם על מדינות קרות (עושה רושם שבינתיים זה קורה רק במקומות חמים גם ככה, למשל תל אביב באוגוסט, מה שמעורר שאלות לגבי אמינות הדיווחים) צריך לנקוט בצעדים דרסטים בכדי לשמור על הגחלת.
והנה צעדתי נחושה והעפלתי לעבר מזבח בריקסטון, לצפות בעוד הבטחה לחימום הנשמה ועילוי נשמות אלטרנטיבי. באמתחתי אנרגיות שדרשו פורקן וצורך עז לחוות רגש כלשהו, בכל מחיר. אפילו שאט נפש, אם זה מה שנשאר.
ביליתי כחצי שעה אונליין בנסיון נואש לאתר מי היה החימום, כדי לספר לכם על הבחור האמיץ שעלה על הבמה לבדו חמוש באקוסטית בלבד. לשווא. כל מה שמצאתי היה משפטים בסגנון של "חימום מזעזע" ; "החימום הכי נואש שראיתי בהרבה זמן" ועוד באותה הרוח. די מחריד. יחס מחפיר לו זוכה אומן 'בר מזל' שנבחר לעלות על הבמה לפני המופע עצמו. כמעט כמו להשתתף האירויזיון או לשבת בשורה ראשונה במופע סטנד-אפ. מחד הקהל מוכן נפשית לרמוס את כבודו בדיבור רועש, ובליבם חוסר כבוד משווע וציפיות, אוי, כל כך נמוכות. מאידך החימום (למען הצדקת הקהל באופן כלשהו) בדרך כלל אפור חיוור לעומת המופע הראשי, לעיתים איננו תואם בסגנונו המוזיקלי, ובעיקר מטריד ומסיח את הדעת. הרעיון של לחמם את קהל בהתמנה למופע הראשי, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, נותר בגדר חלום.
ואם כבר בחלומות עסקינן, החלום הראשי בבריקסון אותו ערב הגשים את כל מה שנותר בלבבות לאחר אותו חימום אומלל ואפילו שדרג כמה. כשגולדפרפ עלו לבמה קרו כל כך הרבה דברים בלתי צפויים שהלב באחת קיפצץ בהתרגשות של ילד מול חנות גלידה.
את הצמד המקורי של אליסון ו-וויל ליוו נגנים רבים למכביר, כולל נגני נבל (איך לא), זמרי רקע לבושים כאיילים נורדים, רקדנים במגוון תלבושות ואבזרים לכל שיר ושיר, תפאורה קסומה שתאמה את אוירת ה'יער עמוס פיות ושדונים'. ברקע, אם עיניך הצליחה לקלוט מעבר לעושר הויזאלי, אפשר היה גם להבחין הרחק מאחור, בפאתי היער, בתזמורת אקוסטית שלמה המלווה את המופע.
ההפתעה השניה היתה אליסון. לא שהיא הפתיעה אותי בהופעתה המרשימה, ביכולות הדיוה שלה ובביצועים כה מרגשים, אלא שהיא ריחפה מעל כולנו. יכולתי להשבע שברגעים מסוימים רגליה עזבו את הקרקע. קסם. המעברים הכה טבעיים בין מגוון השירים והסגנונות שגולדפרפ עברו במהלך הקריירה היו אמנות של ממש. אמרו על גולדפרפ שהאלבומים שהם יוצרים הולכים בסדר כרונולוגי הפוך. הצמד החל בניינטיז קיצבי, החליק אל תוך שנות השמונים עם סינטיסייזרים ולייזרים והאלבום האחרון כמעט כולו בלדות רכות והרמוניות מעט פסיכדליות שרומזות שאנחנו עכשיו בשלהי שנות השבעים. חששתי מעט מהופעה רגועה, אינטימית שלא הסתדרה לי עם שאר הרפרטואר ועם המוניטין שיש ללהקה להרשים על הבמה. אך לא. אליסון שילבה את הבלדות החדשות ברגישות מופלאה עם קפצוצי אלקטרו קלילים ונאיביים מהלהיטים המוכרים והאהובים.

ועם כל זה לא מספיק, הכוריאגרפיה לא הפסיקה להפתיע. לעיתים רקדניות לבושות כילדות קטנות ותמימות שהנה מתלטפות זו בזו ומחליקות על עמוד במיומנות של חשפנית בווגאס, או נערות בביקיני עם מסכות זאב מאיימות על הקהל בטריפה חייתית.

גולדפרפ החזירו אלינו את המונח "מופע". זה שואו. יש במה, הם נישאים מעל הקהל כמה מטרים וזה מחייב. באנו להנות, להתלהב, לראות מקצוענים עושים לנו את הערב. לא עוד אומנים רוקרים בוסריים שבטוחים שעצם נוכחותם באותו חדר עם אנשים רגילים שכמונו אמור לרגש ולספק אותנו, ששילמנו ממיטב דמי הכיס שלנו. מה גם שהמוזיקה עצמה קיבלה מימד נוסף. החוויה היתה כוללת. העיניים, האוזניים, כל הגוף. כמעט שהיה ריח של טחב יערי. ואולי היה באמת… בסוף ההופעה, בפיניש מהמם שהותיר עיניים פעורות וריאות מאומצות רסיסי פתיתי זהב התעופפו לעל ראשינו. מה עוד נוכל לבקש?

אקנח בוידאו, אמנם באיכות עלובה, אך הוא דוגמית קטנטנה מהבמה האקזוטית של אותו ערב. מה לעשות – גולדפרפ זה כמו השקיעה – במציאות זה הרבה יותר מסתם קיטש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ויוה לה דיוה

  1. אני מעריצה את ההרכב, איזה כיף ששנות השמונים חזרו לאופנה, כך גם "זקנים" כמוני יכולים ליהנות ממוזיקה איכותית. אליסון שולטת בבמה בצורה מושלמת! ההשקעה השתלמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s