נוצות ויתהדר

נדרשו שלוש שנים פלוס בעיר הגדולה עד שהזזתי את עצמותי העצלות ללומינר (שגם מתהדר באתר די שאקל). כבר מזמן התבקש שאבדוק מה נהיה והנה הגיעה העת. שלוש הופעות במחיר הפתעה וחברה נעימה – נשמע מבטיח. ידידי לביקור התקשה להתמודד עם ענק הריהוט השוודי ואיחר להגיע, כך שמצאתי את עצמי רוב בערב לבד. אז הצצתי מסביבי. המקום נאה, השכנים גם. לא מעט נשמות בודדות שכמוני – האם כולם מתעכבים בחיפוש אחר ארון חלומותיהם? או סתם תקועים בפקק? או מדובר בתופעה נרחבת שפשוט לא שמתי לב אליה עד היום? או שזה מיקרי? אולי להופעות שקטות ואקוסטיות מותר להתכוונן מראש וללכת לגפך?
מספיק לברבר. הערב החל.
האם הזדקנתי (כן) או שמא הולך ופוחת גיל הדור על במות העיר (גם). ילדה בת 12, חלב נוטף משפתיה, אוחזת חשמלית פנדר בידיה השבריריות. היא מלווה במתופפת בת כיתתה – שילוב מעניין כי מיד מבחינים שהן לא באותה רמת מקובלות בשכבה. הזמרת יפיפיה, כובשת בחיוכה הנבוך כשהיא ממלמלת לעברינו שאם יהיו פאדיחות זה בגלל שאין לה מושג מה עושים הפדלים… את זה לומדים רק בכתה ח'. המתופפת צנועה וביישנית. רואים עליה שהיא מעבירה ימים שלמים סגורה בחדרה, מאזינה למוזיקת מחתרות של הלא מקובלים וחולמת על אולסטר סגולות. אבל הכשרון, איי הכשרון, נוטף ממנה במפלי ענק. אז מגיע לה להיות על הבמה. היו כמה פאדיחות כפי שהובטחנו בתחילה אבל זה בסדר, עד הבגרות היא עוד תלמד ותהפוך להבטחה גדולה, אינשאללה. הן ידועות כ-one little plane. או לחילופין הזמיר והדרור.

לאחר הפסקה מתודית קלה עלו צמד חמד סקוטיים – בון ג'ובי כפול שתיים בע"מ בגרסה האקוסטית. בשלב זה התחלתי להתגעגע לידידי האומלל שעדיין ניסה לכל כוחו להגיע לחלק הארי של הערב. מ-ש-ע-מ-ם. כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו שיר, בייחוד שכבר באייטיז המהוללות היתה גם ככה אינפלציה מזן דומה? לא עזרו הבדיחות וכמה חילופי גיטרות תמוהים. המופע נחתם במחווה לבוב דילן עם מפוחית וגיטרה וסולו איימים. סליחה, בוב, שככה בזבזתי את תהילתך לשווא.
אם נורא מסקרן אתכם שמם בסקוטלנד (וגרמניה, כך השוויצו בפנינו) מרטין וג'יימס. בשבילכם – יונה וצוצלת.

גולת הכותרת של הערב התגלתה בנוסח שלושה חנונים. חולצה משובצת לאחד, פסוקת צידית לאחר. לא בדיוק כוכבים. יותר נשמות רגישות מאי שם מרכז בנות הברית שנקלעו למציאות של חוות תירס, סטייקים שמנוניים ורד נקס. קטעי הקישור צלעו. הם לא מספרים בדיחות. קרוב לוודאי שכדי לשרוד נאלצו לשמור על פרופיל נמוך בתיכון. אבל השירים המריאו גבוה. הסאונד המופלא של הלומינר החמיא לדיוק השוויצרי של הטריו Horse Feathers (עשר אפס אפס פסיק שתיים הם על הבמה!) וההרמוניה ביניהם היתה מושלמת. המופע היה לא פחות מללא רבב. המשובץ ריפרף על הגיטרה (אקוסטית כמובן) בעוד אחייניו לחווה הפליאו בכינור וצ'לו ו- היי! מה זה? מסור? הישמר לך בחור, זהו כלי חד מאוד. מי היה מאמין שאפשר להמציא צלילים כה טהורים ומעניינים ממסור וקשת?
אצלי במדור העופות הם הקנריות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s