360 שניות על 360

אבחנה אישית שלי היא שהמאה העשרים ואחת סובלת מעודף אפקטים. והסבר פרטי עוד יותר גורס שכל זה הסוואה לעובדה העצובה שבינתיים לא קר ה שום דבר מעניין ולא הגיעה בשורה חדשה לאומה. נכון, זו הצהרה די בומבסטית לבוקר יום שני בשבוע ללא חופשים או תירוצים אחרים. ובזה אשמים יו2.
סיבוב ההופעות הנוכחי מפורסם כעילוי החוויה האודיו ויזואלית לרמות חדשות. מבטיחים במה משוכללת, אורות וצבעים ומה לא, העיקר שתשלם מחיר מופקע ותבוא לקחת חלק בחוויה.
אז אחת הסיבות שבכל זאת נשאבתי לתוך המערבולת הזו היא שרציתי לשים וי על סיבוב דאווין במחוזות הרוק הלונדונים – עוד לא התכבדתי בביקור בוומבלי- ולקנח בענק האיצטדיונים הבריטי. אז הנה, עשיתי זאת בארבע שנים, פחות קצת עודף. פקדתי את כל המקומות החשובים בלונדון להופעות, לדעתי. אני גאה בעצמי היום. וחוצמזה החימום הוא Elbow שאני מודה בהכענה שזוהי לי הפעם הראשונה לחזות בהם בלייב ויפה הופעה אחת קודם .
אז וומבלי, בקיצור רב, מגיע לו להיות האבא של האיצטדיונים והאמא של המפלצות לבידור המונים. צבא מתוקתק של ילדים בני שש עשרה לערך מפיק משקאות ומאכלים בכמות שתספיק לאפריקה לחצי שנה בצל, או במקרה הזו לאלפי המבקרים המשתוקקים לפיצה ובירה בדיל מיוחד. אפילו השירותים של הבנות עומדים בלחץ והתור סביר עד סביר מאוד וההגיינה כמעט מצטיינת.
בחימום הראשון החל בדיוק מופתי – The Hours.אבל חוץ מזה אין הרבה מה לומר על הלהקה במאוד בינוניתשלא הצליחה להשתלט על הרעיון של הופעה בסדר גודל שכזה, על במת ענק שבונו בכבודו ובעצמו רקע לפני כמה ימים וירקיע בעוד כשעתיים פחות רבע.
Elbow גם הם התרגשו. המופע החל בשיהוק כשהסולן הרגיש התבלבל לו עם המילים וחייך אלינו בהתנצלות: "אופס…", אמר. אך המשיך במלוא גרון ואהבה. אמנם הבאלאנס וההד האימתני האוייני למקומות ענקיים גרם לדקויות המוזיקליות של אלבו להתחרב באפקט שמזכיר ברק ורעם – החצוצרות היו בדיליי על הגיטרות. אבל העובדה שכל הכלים ניגנו לייב- חמישה כלי מיתר, אוסף כלי נחושת, תופים במגוון סוגים. את כל הסט הם סחבו איתם לבמה. זה הדבר האמיתי, אמרתי לעצמי ונהניתי עד מאוד.

הפסקה מתודית של שעה, שכמעט הוציאה את הרוח שנשבה אלבו במפרשינו, הפרידה ביניהם לבין המופע המרכזי.
יו2, בהבדל גמור מקודמיהם הופיעו בג'ינס קרוע וטי שחורה משופשפת מכביסות. מה? לא נשאר כלום אחרי ההפקה של הבמה שאין כסף לבגדים מאז ג'שווע טרי? אה לא, זהו כמובן ה"סטייל של קולים שלא בא להם לדפוק הופעה רק בגלל שזה וומבלי ו88 אלף איש באו במיוחד". כתגבור הם גובו במגוון גאדג'טים לשיפצור בסאונד, פלייבק של צפצופים אלקטרוניים וציפורים שהוקלטו במיוחד במרוקו (בחיי!). וכתגבור לתגבור היתה הבמה ששימשה כמסך עשן לעובדה שיו2 לא עשו שום דבר חדש עם עצמם בעשר השנים האחרונות, לפחות. את הקהל שאיים לפלבל בעיניו בשעמום בשירים החדשים הם שלהבו במגוון טריקים של מסכי פלזמה אינטראקטיביים ומלאן אורות. ההיילייט – תרתי משמע – היה פרוז'קטור ענק לשמיים בסגנון באטמן.
כמובן שגם היינו צריכים להקשיב לקשקושים הפוליטיים של בונו על העולם האכזר.
בהדרן גם הבנתי לאן הלך התקציב האופנתי של הלהקה – בונו התהדר בג'קט עטור לייזרים מעוורים. אפקט מרשים אבל תמוה. נו מילא, מותר לו, הוא בונו.
לסיכום – הרבה אקשן ומעט מאוד פאן בזכות הלהקה עצמה. השירים החדשים אנמיים והישנים חיממו את הלב לפרקים. קצת כמו סרט ההמשך של הרובוטריקים…

בעודי גוררת את עצמי עם ההמונים ברחובות וומבלי שאלתי את עצמי וסובבי: "למה?". האם מדובר בחרדות המלוות את משבר אמצע חיים בו לוקים חברי הלהקה/המפיקים? האם יו2 הגיעו לנקודת האל חזור – אחרי שנים של הצלחה אדירה (וגם נפילות אדירות שהוסוו טוב טוב שאף אחד כמעט לא זוכר) (אני זוכרת!) הם חוששים מדעיכה אל בורגנות מבושמת של אלילי רוק מקומטים, הגרים באחד מעשרת ארמונות השיש שברשותם עם שבע בריכות, גן חיות, אי או שניים, ומבדרים את זמנם ברכישה האחרונה של חללית וחייזר בסט מהודר? נכון, באמת חזון קצת מפחיד, אבל המאמצים הנואשים של יו2 לשמור על איכות הסולד-אאוט והרייטינג גורמת לביג ברודר להראות שמרני בטקטיקות לריכוז תשומת לב.

אה, וגם יש אתר.
אלו היו 360 שניות, אם גלשתם לכל הלינקים, וצפיתם בוידאו, על 360 של יו2. מספיק.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 360 שניות על 360

  1. שחר הגיב:

    שמח שלא ענית לי על הטקסט היום ושלחת אותי לקרוא את הפוסט במקום. מילים כדורבנים, סיסטר!
    רק הערה קטנה – "פקדתי את כל המקומות החשובים בלונדון להופעות, לדעתי". דעתך אינה נחשבת כמובן אלא שלי 🙂 יש לך עוד כמה חורים חשובים לא פחות מוומבלי שעדין לא ביקרת בהם, אני בטוח. הטרוקסי הוא אחד מהם (חייבים לעצור שם מתישהו, נראה מדהים).
    ודרך אגב, באותו ערב ממש לקחתי את יפית בהמלצתך ל-Forest Fire בלומינייר והיה תענוג, תודה…

  2. anoshnea הגיב:

    תודה תודה. אני מלאת עונג וקינאה שנהנית מהשריפה ביער 🙂 ונכון, יש עוד כמה מקומות לבדוק, תמיד יש עוד כמה, זה מה שיפה בלונדון. אלי אלי שלא יגמרו לעולם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s