היאוש יותר נוח

שוב הוכחתי לעצמי את מה שאני יודעת כבר שנים. אבל תמיד טוב לקבל חיזוקים. כמו נס למאמין או חייזר למולדר וסקאלי.
נוכחתי שוב לגלות שבדיוק כמו שחנוך לוין טען, בלונדון היאוש הרבה יותר נוח. עם כל היומיום והשגרה ודברים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלי, עדיין ישנם תענוגות שמספקים לי דלק להמשיך.
והתדלוק האחרון היה בגלרית הWhitechapel המחודשת, בתערוכתה של סופי קאל.
גם לסופי לא קל (הא! משחק מילים שכזה עוללתי). זרקו אותה באימייל. לכל הדעות מספר שתיים בסולם הבוטות, אחרי סמס כמובן. אולי בעצם מספר אחד כי לסמס עולה כמה פרוטות… נו שויין. כך או כך עצוב עד מאוד. וסופי פונה לעזרתן של כמאה נשים לנסות ולמצוא פורקן לנטל הכבד ולצער הגואה. התרגיל הוליד עבודה מרגשת במיוחד. תמצית "מעז יצא מתוק". כל אשה ואשה פונה אל סופי מנקודת מבט של מקצועה ומגיבה למכתב העגום. חלקן גוערות בה ואחרות מבינות לליבה. היצירתיות כתבו שיר/ריקוד/מחזה על הנושא והאינטלקטואליות מנתחות את הכתב ואפילו מתרגמות לשפות נוספות. התוצאה, כמו שרק סופי קאל יודעת, מבלבת את הגבול בין פרטיות וציבוריות, בין הדימוי המקצועי לדימוי האישי, בין עיקר וטפל, בין הומור ורצינות. אך בעיקר העבודה מרגשת.
בקומות העליונות עבודות ישנות יותר של האומנית. חצי רטרוספקטיבה.
אין מילים להקיף את החלל הריגשי של התערוכה כולה. ולכן אסכם בפשטות,
תודה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אומנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s