זמן לבזבז זמן

לקח לי זמן שיא, אני יודעת אבל סופסופ הבאתי את עצמי למצב חופש בן יותר משבועיים. רבים וטובים ישבו סביב המדורה וצ'יזבטו על איכויות החופש האולטימטיבי. עדיף ללא תאריך חזרה ידוע, נסתפק במספר חודשים, והאומללים יצטנעו בחודש ימים של הפקרות. כך או כך התחושה בלתי ניתנת לתיאור, הם הפצירו. ואני, עבד לקונפורמיזם ולשגרה לא הצלחתי לחצות את הגבול הדק שבין גיחה לחו"ל וחופשה אמיתית. עבדים היינו בימים ההם ובזמן הזה לשטויות הקטנות של היומיום וככה זה.
והנה לקראת חזרתי מעוד "גיחה", הר איסלנדי אחד נחמד החליט להפליץ ולהשפריץ ולהציף את אירופה בענן שחור של זפת. והתמזל לי להיות מעבר לים וזכיתי מין ההפקר. כמו למצוא כסף ברחוב או לזלות שנשאר נייר שמיש בשירותים ציבוריים. האושר של המקריות ותחושת המזל האישי משכיחים ממני שורשים יהודים-אירופאים קשי יום וחבוטי גורל. ברגע אחד הרגשתי האדם הבר מזל ביותר בעולם כולו. אני ועוד כמה אלפים שהיו אמורים לטוס מעל שמי אירופה באותו שבוע מבורך.
החדשות האמריקאיות לא ממש ידעו לדווח מה קרה. הם אפילו התקשו לבטא את שם ההר הנכבד ובהוראת הפנטגון הצהירו ששמו הר ה-E15 – כי השם מתחיל באות "אי" ואחריה חמש עשרה אותיות נוספות (חייבים לצטט חוכמה שכזו) – התפרץ אי שם באיסלנד.
אבל לי זה לא ממש משנה. אני אחצה את מחסום החודש ויהי מה. אני אפליג הרחק במחוזות החופש אל עבר האיזור המעורפל שבין שמיים וארץ, מודעות והפטרה, אכפתיות וחוסר ענין כללי בסביבה.
אני גאה לומר בפורום זה שאת ימי מאז ועד החזרה הבלתי נמנעת ביליתי כמו שציווה עלי השיר, מילה במילה:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s