הלהקה האם

באמתחתי מבחר סיפורי צמרת שיסמרו את שערותיכם באשר הן.
אני מודה, התמהמתי לאחרונה ומיעטתי לכתוב.
הנה הסנונית הראשונה, באיחור מה:

כבר עברו שבועות אחדים מאז אותו יום קיץ וזכרוני אך משתבח. הפסגות הופכות חגיגיות ותהילתן מרקיעה, והמהמורות מיטשטשות ומתערפלות. הכל הודות לזיכרון סלקטיבי בריא. בערב קיץ חמים, עודי שיכורה מההכרח להחזיק הז'קט בידי כי חם מידי (ימים נדירים), שמתי פעמיי, בלב מרנין, אליי בריקסטון. הנני בדרכי לאחת ההופעות להן חיכיתי בקוצר רוח מיוחד. היטב התכוננתי מבעוד מועד עם בגדים נכונים (כלומר שכבות שכבות לכל טמפרטורת פנים או חוץ, לכל דרגת ריקודים), נעליים נוחות והרבה הרבה מצב רוח טוב. אולי קצת יותר מידי לדעת מונו. ולא רק זאת, אני מלווה בשני חברים טובים הלהוטים על אותה הופעה לפחות כמוני. מה שבהחלט הקסים אותו ערב הוא שהלהקה כמעט אנונימית. בטח ובטח בלונדון. הופעה קטנה באיזה פאב נידח קטנטן. אינטימי. רק אני והם. נדירות הפעמים בהן ישנה הזכות להיות בין הגרופים הראשונים לסיפור הצלחה. להיות שם "כשהכל רק התחיל", לעשות היסטוריה. כך היתה ההופעה הראשונה של דאוס האגדית (בהרכבם המקורי) בתל אביב אי שם בפלורנטין במועדון שכבר מזמן נסגר ועל חורבותיו נבנה בנין חדיש לזוגות בורגנים. כך גם יהיה אותו ערב בבריקסטון. כמעט חששתי שאתאכזב מרות. שהאמת תתגלה ובמקום להקה מלוטשת יופיעו כמה ילדים עם פלייבק. 'יש פה איזה קטצ", אמרה נפשי הפולניה בליבי, 'לא יכול להיות שהם כה כשרוניים וכה אנונימיים'. אבל נפשי לא יודעת מה שהיא מדברת. פשוט אין לה מושג.
לא הפאב הדחוק על הדוברמן האכזרי שעל גגו (???), לא האוכלוסיה התמוהה של בריקסטון שפלשנו לה על הפאב השכונתי, לא הטיפוס המפוקפק שרודף אחרי חברי בדבקות (אנס סדרתי לטענתו), אף לא הופעות החימום, דבר לא גרע מאחת ההופעות הכי מהנות שחוויתי השנה.
הם באו אלינו מקנדה, אבל בהחלט יכול להיות שבעצם הם ירדו אלינו מכוכב שכולו מוזיקה טובה. יש להם הכל: מראה אבבא מסוגנן, אנרגיות בטונות, קלידי צעצוע שמפיקים את כל הצלילים הנכונים, וגולת הכותרת: הקהל הנכון. קהל באנגליה זה לא דבר של מה שכך. רובם צנוניות. עומדים בצד ועושים מקסימום עם הראש. עסוקים בלהחזיק את המשקה ולשגר בטוויטר לעולם כמה שהם נהנים ואיזה וויבס מעולים. הקהל מעריצים שהקדים את זמנו יחד עם הלהקה האגדית רקד ושר ונפנף לכל עבר ורקע ברגליו וצווח וצחק וקפץ כאחד. גם אלו מאחור נאלצו לקפצץ ולו רק כדי לנער אגלי זיעה זרים מעילהם.
מצד אחד אני רוצה לשמור אותם לעצמי. מצד שני איזה מין בנאדם אני אם לא אגלה לכם ש-MOTHER MOTHER הם קרוב לוודאי הדבר הכי כיפי שהאזנתם לו במלא זמן? תציצו באתר. יש להם אחלה קליפים (לא ציפיתי לפחות, כמובן!)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s