איך פגשתי את השטן בים

לאן שלא אפנה אני מחפשת תמיד חוויה אותנתית. נכון, זה משפט תיירותי לעוס היטב, אבל עם מעט סבלנות אפשר למצוא פנינים אמיתיות.

הסיפור שלי מתחיל בחופשת הבנק -AKA BANK HOLIDAY- שזו הדרך האנגלית להמציא חופש יזום בהיעדר מספר מספק של חגים ומועדים כמו לבני דודיהם היהודים המאושרים. חופשת הבנק באוגוסט חלה תמיד בסופש האחרון של החודש וניכרת במספר סממני היכר חשובים:

  • תמיד תמיד יורד גשם. אוגוסט גם ככהמקפל סיפור כאוב במזג האויר האנגלי וגולת הכותרת כמעט תמיד תבטיח ממטרים פזורים על פני כל האי האומלל, ככה, כי למה לא?
  • הסופש מסמל את סוף הקיץ. סוף החום היחסי, סוף החופש – לילדים, וחזרה לשגרה מבורכת – להורים, וצלילת חיזוק אחרונה לפני חודשים אורכים חשוכי חופשות עד הכריסטס אי שם בדצמבר המרוחק שנות אור.
  • כתוצאה ישירה של שני הנאמרים למעלה ניתן לחזות באנגלים קשוחים עד עקשנים במיוחד הטובלים במימי האוקינוס הקפואים להפליא רק כדי לסמן וי רוטט על חופשת קיץ מוצלחת נוספת. הגדילו לעשות האנגלים לפני כשנתיים כשזכיתי לראות אותם משתזפים בחשכת עננים שחורים מבשרים רעות שהתפתחו לסערה סוחפת. הנופשים לגמו פימס בידיים רועדות על הדק המוצף וחייכו חיוכים עקומים. איזה כיף לנו בקיץ!?
  • פסטיבל רדינג – אחרון הפסטיבלים על לוח השנה העמוס וראשון ברייטינג (עדיין. לא ברור לי למה). אלפים נוהרים עם ווליס צבעוניים כדי להתפלש בבוץ ולהנות ממבחר להקות אינדי בריטיות מיטב אופנת השנה האחרונה.

מי אני שאעמוד בלחץ? את עניין הפסטיבל כבר עשיתי בשנתי הראשונה פה, וכיום בהיותי סמי-בורגנית שמתי פעמיי ל-cornwall הממקום בפינה השמאלית התחתונה של האי, כמעט בשפיץ. הובטחו לי נופים מסחררים וחופים שווים, עם חול זהוב אמיתי, לא כזה של אבנים כמו ברוב האי.
אכן נופי סוף אבל החול טעון שיפור רציני. בחיי האנגלים פשוט לא מבינים בזה כלום.
וכדי לשפר את החוויה השנה מזג האויר היה שימשי באופן כמעט בלתי נתפס. שיחת היום אצל כולם. הדובדבן הונח בראש הקצפת בערב השני, בו תכננו ארוחת בורגנים במסעדת השף התורן. רגע לפני עוד נכנסנו לפאב הסמוך לפיינט של אייל אמיתי (עוד איכות מהוללת של האיזור בנוסף לדגים ושאר מאכלי ים טעימים מאוד וגבינות מובחרות, מסריחות במיוחד). הלהקה עשתה קולות של אוטוטו מתחילים. טריו של חשמלית, קונטרבס ומפוחית. Me and the devil שמם (אין לינק אין אתר יש דיסק שלא קנינו). שכחנו מהר מאוד מהארוחה היוקרתית ונשארו בחיק פאנקיסטים שלא היו מביישים את קמדן, להנות מאחת ההופעות רוקבילי-בלוז המוצלחות אליהן נקלענו עד כה. הבס והמפוחית התהדרו בלבוש תואם המוזיקה א-לה שנות החמישים באמריקה. הסולן-חשמלית התעצל ובא כמו שהוא. חבל. המפוחית והבס ניגנו להפליא והסולן הפליא לזמרר. אם הייתי רואה אותו ברחוב הדבר האחרון שהייתי מנחשת הוא הכשרון המוזיקלי בו ניחן.
וכדי להשלים את האווירה, הפאב המקסים שכן על גדת הנמל עם נוף עוצר נשימה ומבחר קנקני תה שגרם לנו להתבייש לנו בעשרים ושישה חברינו מחרסינה בבית…

אח, תענוג על הים. חזרה לגשם לעבודה לחיים. עד החופש הבא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s