אומנות רבותי, אומנות!

היה קיץ מלא אומנות. כל שנה הקיץ מחבק מגוון תערוכות ואירועים, לכבוד התיירים (שבאים כל השנה, בעצם), לכבוד השמש (שמבריזה כל פעם, בעצם) ולכבוד האומנות עצמה, אני מקווה. הקיץ האחרון התברך העושר מיוחד שדורש תיעוד. ערכתי רשימה, סידרתי עדיפויות והופלה. גלגלתי את עצמי בין גלריות וחללי תצוגה. בדחף של דוב לפני תנומת חורף ארוכה במיוחד, סימנתי וי על כל ביקור, בידיעה שעם בוא הסתיו אומנות תהיה רחוקה שנות אור מחיי. ואני שמחה על אותו דחף כי היה שווה:

Tracey Emin בהייורד. אני לא מהמעריצים, אבל רציתי לראות, בכל זאת תערוכת גדולה של אומנית מהנחשבות בתקופה. היו שם השמיכות, הניאונים הסרטים. מרגש במיוחד היה וידאו שהוצג בטלויזיה פצפונת מול מספר כסאות פצפונים לא פחות, ובו שיחה בינה ובין אימה על הורות.

Nan Goldin התחבאה בגלריה קטנה בסמטה מאחורי ריג'נט. מאלו שחלק מהחוויה זה רק למצוא אותן, לצלצל בפעמון המתחזה לפעמון רגיל של חברת עו"ד ולקבל זמזום נצחון לכניסה אקסקלוסיבית לחלל שרק יודעי דבר פקדו. צילומים טריים, חלקם מודפסים ומוצגים על הקיר והם כמעט כמו טפט, ועוד שקופיות (פורמט הדגל של גולדין) של החבורה אותה היא מתעדת כבר שנים. הם עושים ילדים עכשיו. אתם רואים, לא רק אני!

Summer exhibition אמרה חברה, זה כמו התערוכה של בנק פועלים בתל אביב. וצדקה.החללים השמורים בשאר ימות השנה לגדולי האומנים, מתכסים לחודש אחד כל שנה בערב רב של אומנות. כל חדר אצור בידי מבין זה או אחר (המבין יותר או פחות). יש הצלחות מבריקות, יש אומנים מהשורה הראשונה, יש קשקושים שגורמים להרמת גבה, והרוב יושב בנינוחות באמצע. ויש גם מחירים. מישהו רוצה פורטרט א-לה וורהול כל כולו עשוי גפרורים בכמה אלפים?

היה מוזר ב-Taryn Simon @ Tate Modern. חלק מהעבודות עניין ואפילו ריגש. תיעוד על גבול האובססיבי, טוב נו, נהיה כנים, תיעוד אובססיבי, מאוד. על נושאים שונים שברומו של עולם. עולמה של האומנית לפחות. אמירה חזקה על פשעים שאנו עושים זה לזה, לטבע, להיסטוריה. לבקנים באפריקה, ציונים, טרוריסטים, ארנבות באוסטרליה, יתומים בפולין. כל המקופחים קיבלו טיפול זהה בפולרוידים אחידים וטקסטים נקיים. עם הרבה בין השורות.

Takashi Murakami @ Gagosian. עוד מקרה של גלריה שמתחבאת באיזור לא לה. מאחורי קינגס קרוס, באמצעו של רחוב מוסכים וחללי אחסון ודירות שהיו צריכות להיות זולות במיוחד לולא המיקום. ובפנים עולם של דימיון נוצץ, של דיוק שרק יפנים מסוגלים לו וביקורת חברתית מהחכמות באומנות העכשיות.

BP portrait awards. כל שנה אני שם.

ל-Watch me move הלכתי פעמיים. וגם זה בקושי הספיק לי. תערוכה על אנימציה זה כמעט כמו בירה שוקולד, מה יכול להיות יותר מענג? סיקור תולדות האנמציה, מראשיתה ועד ימינו, טכניקות שנבנו, תפקידה בחברה. ודיון מרתק על כוחה של שהאנימציה להגיד מה שלפעמים אי אפשר בשום דרך אחרת.

ולקינוח Design Festival שמתקיים כל שנה ואני לא מפסידה. אחד האירועים שמושכים את תשומת ליבי הוא ה-DesignersBlock. קיבוץ אומני פרינג', בוגרי מגמות טריים ושאר כשרונות גלומים שהעולם עוד לא מצא דרך למסחר אותם, מציגים (ומוכרים) את מיטב רעיונותיהם, וכל שנה בלוקיישן אחר. הלוקיישן עצמו שווה תיעוד לא פחות מהעבודות שהוא מכיל. השנה בבניין נטוש ב-Clerkenwell הטרנדית, מקושט במסיבת תה סואירליסטית, שתלויה בין שמיים ומבקרים.

הרשימה רק גדלה. על כל וי שאני מסמנת בגאווה נוספים שניים. The Museum of Everything , Jerwood Drawing Prize , David Hockney , Gerhard Richter , ואפילו דמיין הירסט. שנת 2012 לא תהיה משעממת. אם אתם בלונדון – תלכו, אם אתם בארץ, תבקרו אותנו פה ונלך יחד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אומנות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אומנות רבותי, אומנות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s