טעם החיים

הערה לכל הקוראים הציניים, הרשומה הבאה לא בשבילכם. תחסכו מעצמכם את המרירות ותמשיכו לפוסט הבא. מובטח שהבלוג לא הפך דביק, רק לפעמים.

פעם חברה טובה לקחה אותי יד ביד ל'יד לחתול'. אני זוכרת אותנו יושבות בחדר מלא גורים, כולם מנסים להרשים אותנו בדרך זו או אחרת. אחד ישב בצד, כאילו יודע שלא יצא מהביקור שלי הרבה כי אין לו מה להציע ביחס לאחרים. הוא כבר היה 'מתבגר', לא כדורי ופלאפי כמו הקטנטנים ולאחר תאונת דרכים גם מצולק פה ושם. כשראה שאני מתקשה לבחור גבר עליו יצרו והחליט לנסות את מזלו בכל זאת. התמקם על בירכיי וכך, בטבעיות, הוכרעה ההחלטה. אותו ברווזון מכוער נסע איתי הביתה.
אני זוכרת את השבוע הראשון יחד. למדנו להכיר אחד את השני. הוא היה חסר אונים ומפוחד. ריחות חדשים, רעשים, ובנוסף לכל איתו בדירה יצור ענקי שמדבר אליו בשפה משונה (אני) – עושה רושם של חברותית אבל הוא לא לקח צ'אנסים מיותרים.
ואז הקרח נשבר. התאהבות בלי גבולות.

שנים עברו והמציאות הפגישה אותי עם אותם רגשות, הפעם חזקים אלפי מונים. יצור חדש שבא לעולם, לעולם שלי. הוא שלי, ממני. אנחנו לא באמת מכירים. לא מדברים את אותה השפה, לא מבינים לאן הקשר הזה מוביל… אבל ההתאהבות כבר שם. זה טבעי לגמרי ולא בא מהראש.

בגיחה לעיר הגדולה, אחרי שבועות של העדרות, אני מביטה סביבי באנשים בקרון התחתית הדחוק. גילאים שונים. לכולם סוד אחד משותף. כולם פעם התחילו קטנטנים וחסרי אונים. תלויים לחלוטין בהוריהם שיספקו את צרכיהם ויבינו לליבם, בכל מחיר. כולם גדלו – גברברים צעירים לפני בילוי סוער, זוגות לפני דייט רומנטי, לומדים להכיר, משפחות תיירים אחרי יום גדוש חוויות מדדים עייפים לחדרם במלון, מי שעבדו בסופש ובדרכם חזרה עייפים לביתם מתלבטים אם יש עוד כח לדרינק של שבת. רגעים קטנים בחיים של כל אחד מאיתנו.
סוד גדול יותר נסתר מאיתנו עד לרגע בוא כל אחד נעשה הורה לקטנטן משלו. לאבד מעט מהציניות ולהחליט שלהביא חיים לעולם המטורף שלנו זה לא מעשה אכזרי ואגוצטנרי. לתת למישהו הזדמנות לחוות חיים מלאי הרפתקאות. ויותר. לקוות שחייו יתמלאו אירועים קטנים וגדולים שירתקו אותו מספיק כדי להרגיש יום אחד שהנה, אולי, זה טעם החיים? האם זה למה אנחנו פה, טובעים בתודעה שבדרך כלל מאפילה על הפשוט ביותר, שנמצא מול עינינו.
אני מודה שבגיל העשרה צרחתי שלא בחרתי לבוא לעולם וטרקתי דלתות. אז תודה לכם אמא ואבא שנתתם לי מספיק כדי שאתגבר על הבלבול ואצליח להביא את עצמי אל המקום המאושר בו אני היום.

ואיזה כיף שאפשר לשתות שוב. כן גם זה, ובעיקר, הוא טעם החיים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על טעם החיים

  1. Yafit הגיב:

    Sounds heavenly, enjoy my darling mummsie. Next drink is on me. Love

  2. liat הגיב:

    ואווו- מזל טוב!!!!!!!!!
    תהני – הדרך מהנה, מספקת, מאושרת, מתסכלת ולעיתים גם מעצבנת-מה לעשות! אך מעל הכל מרגשת וממלאה ללא גבול!

  3. אורית הגיב:

    זהירות, הסרת שכבות הציניות ממכרת, בקרוב מרתון שירי הכבש השישה עשר בקולי קולות וחבישת כובע צמר עם אוזניים =) איייימן. אוהבת המון ומאחלת אושר ונחת, חיבוק.

  4. Shachar הגיב:

    beautifully said and no apologies re cynicism are required really. I share the same observation of every adult once being a child. In so many cases I can actually imagine the child this adult had been and at times it even makes me more compassionate towards them.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s