המלכה

ילדות חולמות איך ביום מין הימים הן יהפכו מסתם אחת לנצר המלוכה. האחת והיחידה, כוחה בלתי נלאה, הדרה חסר תקדים. אחת התחפושות הכי פופולריות היא נסיכה, רצוי בשמלה ארוכה ודרמטית, רצוי עם כתר ושרביט וליום אחד כל מי שמקשיב יעשה כמצוותה, אפילו אם רק בכאילו.
המלכה אליזבת אולי גם חלמה בילדותה על עתיד זוהר כמלכה. ואולי לא. אולי כשאת נסיכה על אמת יש לך חלומות אחרים, נגיד לרכב על אופנים בפארק בשבת. אבל הנה היא, שישים שנה אחרי שחלומה התגשם. בערך. כתר, יש, ארמון, גם, אבל היא יותר בכאילו מילדה בת שש בפורים. ליום אחד ניסיתי לחשוב איך זה בשבילה, באמת. ולמה בעצם בריטניה מתעקשת להמשיך לעמיד פנים שיש צורך במלוכה בזמנים מודרנים כשלנו, בהם אפילו ראש הממשלה נתפס בערבון מוגבל מאוד. ולו לפחות מותר להביע את דעתו ברבים. והוא בחר להיות מה שהוא (כך אנחנו רוצים להאמין, לפחות). המלכה הנוכחית לא ממש הספיקה הרבה בחיים לפני שנפל בחלקה להוביל את בית המלוכה, בגיל 26. והיא לא הראשונה. לפניה המלכה ויקטוריה הומלכה בעודה ילדה רכה (בת 8 כולה!).
בעולם דינמי כשלנו שבו הכל דוהר קדימה ושינוי הוא דבר מבורך, מדהים שהיא דבקה במשימה עד ימינו אנו. ועוד יותר מדהים שעם כל השקיפות החברתית, עולם הצהובונים, והרכילות הגוברת בעידוד האינטרנט, היא עדיין פופולרית. אפילו על דיאנה סלחו לה.
וכאילו לא קשה גם ככה להיות סלב, הנה עוד נקודה להתרשמות. המלכה זקנה. אבל ממש זקנה. לא רק במובן שהיא עוד נוסעת ברחבי העולם. אלא במובן שהיא מאצמת יום יום את דרכי העולם החדש, מתקדמת עם כולנו, סופגת את השינוי ומגיבה לו.
קצת חבל שכל הקונספט של בית מלוכה הוא ארכאי. אבל לאנגלים לא אפכת. הם בעד שימור המסורת והעמדת פנים עיקשת שהם עדיין אימפריה, אפילו אם רק בעיני עצמם בלבד, נכון להיום. אף על פי ולמרות כל זאת, ולציון יום חופש נוסף שנפל בחיק כולנו, כל הממלכה חוגגת. עיר מגוריי, מסתבר, היא מלכת מסיבות הרחוב עם מספר שיא.
מה זה בדיוק מסיבת רחוב, תשאלו. ובכן. סוגרים את התנועה, מוציאים שולחנות כסאות מנגלים, וכמובן מטריות ושאר אמצעי הגנה מהגשם (כל יום חופש באנגליה מצוין במזג אויר מחוברן, עובדה). הרחוב מקושט בסרטים צבעוניים, תמונות של המלכה וכלבה החמוד, בלונים, סרטים, מה לא. המבוגרים אוכלים ושותים. הצעירים צבעו פניהם באדם כחול לבן ועשו מה עושים כל יום חופש אחר – שיחקו כדורגל/תופסת.

ומה עשתה שאר האומה לציון האירוע? אלף סירות שטו במורד התמזה, אני חייבת להודות שלא ירדתי לסוף דעתם להבין למה בעצם, ועוד בגשם. המלכה עמדה שעות וניפנפה לשלום. קצת יותר מוסבר היה הקונצרט בטרפלגר, בו הוציאו מהנפטלין אומנים שהיו מתישהו בשישים השנים האחרונות חשובים למישהו: גרייס ג'ונס הפליאה בשליטה מיוחדת בהולה-הופ לזמן שיא, כצפוי קשישים כמו קליף ריצ'רדס, אלטון ג'ון ופול מקרטני קיבלו סלוט של כבוד. השמאלץ הגיע לשיאו בשיר מקורי שכלל זמרים מכל מדינות ה-commonwealth (איך מתרגמים, מישהו יודע?) בהנחית גארי ברלו (מטייק דאט, היו צריכים להזכיר לי).

מה שכן, זה לפחות היה קצת יותר בטוב טעם מהאירויזיון לפני שבוע. אבל זה (אולי) יקבל פוסט משל עצמו, יום אחד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s