הקיץ הזה תלבשי לייקרה

אי אפשר שלא להכניס לפחות רשימה אחת שתתעד את האירוע הסוחף שגרר את כולם, אוהדים ומתלוננים כאחד, למערבולת מרגשת. האולימפידה מתקיימת רק פעם בארבע שנים, וברי המזל יזכו לארח את הטרארם בארץ מגוריהם. יחידי סגולה – בעירם. כזו אני. ואני מרגישה מאה אחוז ברת מזל. המבקרים, המקטרים הלא-מרוצים, אותם אני פשוט לא מבינה. איך אפשר להיות ציני מול משהו עולמי כל כך פופולרי, שרץ כל כך הרבה שנים, אפילו יותר מעלובי החיים? וכישראלית שרגילה שלא סופרים אותנו לא חשבתי שאזכה לראות את העניין, וכל כך מקרוב.

הכל התחיל בקנית הכרטיסים. נכון, זה התחיל הרבה קודם, "לפני הרבה הרבה שנים", במערך שכנוע שעלה לא מעט ובסופו הוועדה הסכימה שאולימפידת 2012 תתקיים בלונדון. אבל לאנשים קטנים שכמותי המפגש הראשון עם האירוע היתה במאמץ העילאי לגרד ולו כרטיס אחד, שיהיה למה שלא יהיה, רק בשביל החוויה.  הבטיחו שיוויון הזדמנויות וכמו בכל פעם ששמעתי הבטחה שכזו, גם פה התבדה החלום. שעות מול המחשב, מנסים להבין את הלוגיקה המורכבת של ההזמנה, לשים שעון מעורר לשש בבוקר רק כדי ללחוץ 'אישור' לפני כולם. וכמובן לשלם יד ורגל בשביל לראות נקודות קטנות ממרחק (הספורטאים) זזים מפה לשם (שוחים, קופצים, רצים). בסוף יצאנו עם שלל מרשים של שחיה, הרמת משקולות ואתלטיקה. אז אני, שוב, לא מתלוננת.

הבילדאפ לקראת האירוע התחיל כבר לאחר האישור הרישמי על האירוח, בפיסות פרסום פה ושם בעיר. אבל עם פרוץ 2012 נשטפנו כולנו מודעות בכל חור. בסילבסטר 2011 העיר הפליאה במארז זיקוקי דינור מרשים במיוחד לקראת הקיץ. לכולנו אמרו ש: א. עיני כל העולם נשואות אלינו השנה, ו-ב. שאם אנחנו לא לוקחים חלק זה אחר באירוע עדיף לנו שנתחפף מפה לאלתר כי יהיה באלגן משו משו. הראשון התגלה כחלומות באספמיה, והשני, לשמחת הנשארים, התגלה כנסבל.
האמת, ההתכוננות לאולמפידה היתה קשה בהרבה מובנים מהדבר עצמו. הרחובות שנסגרו בגלל שיפוצים, רכבות שבוטלו, שינויים לשם הרחבה, הפסקות לשם העצמה. אי אשפר היה לזוז בעיר כי הכל היה בעבודות פיתוח לקראת המבקרים.

נכון להיום, העיר כולה לובשת מראה של הובלת קהל בעזרת אלפי מתנדבים לבושים תלבושת אחידה מתנת אדידס. לאן שאפנה יעזרו לי להגיע מפה לשם בעזרת הכוונה קפדנית. ככה שומרים שלא יהיה בלאגן. איזור הפארק האולמפי מזכיר לי את דיסנילנד: מלאן תיירים, מבלים את היום באתר אחד שבא לענות על כל משאלות ליבם: ספורט, קניות, מזכרות, אוכל ושתיה, בידור, מנוחה, נקודות תצפית, הסברה, אירוח מסביר פנים. יש שם ה-כ-ל. ויש שם מקדונלד. מתוך כל רשתות האוכל נבחרה זו שמסמלת בלב רבים את האמ-אמא של האוכל הלא בריא. ובצדק כמובן. אבל רחמנא ליצלן שנגיד שהם לא הלכו לקראתינו, בסניף האולימפי לא ניתן להגדיל את הארוחה. עכשיו זה 'כן' בריא.

פרוקטר וגמבל עושים קופון מהעניין. הקונספט – למען האמהות, הספורטאיות, האמהות של הספורטאים, הצופים, בכלל. לכל אחד יש אמא, נכון? יופי של רעיון. פרסומת מגוחחת במיוחד בטיוב הזכירה לכולנו ש'נכון לפעמים אמא באה לבקר, ולכבוד המעמד אנחנו טורחים לנקות באמת החדרים, גם בפינות, ולזרוק את הזבל ואפילו להחליף מצעים?'. אז הקיץ הזה האמא של לונדון מגיעה לביקור (כלומר העולם כולו) ולכבודם ננקה כולנו את עצמינו והעיר. ובמה ננקה, תשאלו? איזה מזל שיש לפרוקטר וגמבל ליין שלם של מוצרי ניקוי.

הזהירו שמיליוני מבקרים ישטפו את העיר. הם שטפו, את ווסטפילד, הקניון הענק שנבנה, לרווחת כולם (אנחת רווחה עמוקה, כולם יחד: עכ-שיו) וסביבתו וכמובן את הפארק. למרכז הם לא הגיעו ממש, בעיקר כי אמרו להם שלא. המסעדות החנויות הדוכנים שבנו על בוסט כלכלי בצורת מכירת שמונצעס לתיירים עמדו אומללים וחיכו לגודו.

בלור התאחדו להופיעו במסגרת הופעות בהייד פארק. פספסתי, אני מעדיפה שלא להאריך בדיבור כי מעציב אותי מידי. כל ערב הופעות רוק הפארק, תערוכות בכל פינה, מסיבות אירועים – תרבות לרוב. המקטרים שכחו להחמיא על השפע האינטקטואלי (היחסי) שליווה את האולימפידה. אה, והטקס פתיחה היה לא רע. נכון? תודו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספורט, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s