שנה חלפה שנה באה

קצת התעצלתי בשנה האחרונה. נכון, היו מספיק עיסוקים 'חשובים' שיכולים להוות תירוץ נפלא. אבל אם באמת הייתי נחושה הייתי מוצאת את הזמן לכתוב פה ושם. זה לא שלונדון הפסיקה להשפריץ אירועים. להיפך, יש יותר. והחשיפה הגוברת דרך האינטרנט לכל מה שקורה הופכת את כל המבול הזה להצפה אחת גדולה.

אופנה יחסית חדשה של 'פופאפ' הופכת את העיר לזיקית שמחליפה אטרקציות ומיקומים ואנשים ומה לא בקצב מטורף. לפעמים אני מצליחה לתפוס משהו בזמן. לפעמים זה שווה את המאמץ. רוב הזמן יש לי רשימות שבהן אני מעדכנת מוחקת מעתיקה שוכחת מהרשימה ונזכרת יום אחרי שמשהו מגניב נגמר…
מתיש.

ואז נתקלתי בפוסט הזה. זה לא שהוא חידש לי הרבה. חברה לא מפסיקה להלל באזני את סת' גודין. בסוף אפילו צפיתי בכל ההרצאה. אולי זה פשוט שלאחרונה יש לי הרושם שכל מה שאני קוראת מפנה אותי פנימה. אולי מספיק אנשים כמוני מרגישים עייפים מהחשיפה המוגברת לעולם, והם כותבים על זה.
ואז ראיתי את הוידאו הזה שעשה שני דברים. בהתחלה רציתי לבכות מיאוש ואין אונות. ואחר כך החלטתי שמספיק עם השטיפת מוח הזאת. די להגיד לי לעשות ולהיות ולנצל הזדמנויות.

ואז חזרתי לצייר. פעם הייתי עושה פורטרטים בפלאש. היום התוכנה כמעט מחוץ לחוק, מסכנה. לא יפה. אף אחד לא זוכר לה שהיא הובילה את האינטרט להיות אינטרטקטיבי ואנימטיבי כמו שהוא היום. בשבילי היא עדיין הכלי הכי נוח לציור דיגיטלי. וציירתי את מה שהכי טבעי היה לי לנסות להנציח. את מה שבאמת יצרתי, יותר מהכל, בשנה האחרונה.