טעם יקר יש לך

דווקא לחמניות את ניגשת…פרסומת בת אלמוות. זה לא קשור לרשימה, סתם, נזכרתי.
לונדון אוהבת אירועי קיץ. האמת לונדון אוהבת אירועים בכל השנה, אבל בקיץ, או לפחות מה שהאנגלים קוראים לו קיץ, כי לוח השנה מציין זאת, הרבה יותר נחמד להתקבץ בפארקים למגוון פעילויות. פסטיבלי מוזיקה, קומדיה, מופעי חוצות, קולנוע פתוח, טניס. יו ניים איט. אבל אני אספר דווקא על אוכל.
אני לא אכלנית גדולה. זה נחמד והכל, ואני אוהבת תוכניות בישול אבל בעיקר בשביל הבידור. מעייף אותי לקרוא מתכון שדורש יותר מידי כלים, והליכה מיוחדת לשוק לצורך איתור מצרכים אקזוטיים (ובאנגליה אפילו אבוקדו התגלה כקשה להשגה). מסעדות עם אוכל טוב מענגות אותי, אבל שנים סטודנטיאליות ואחריהן מיתון ומשכנתא ותשלומים דאגו שאמנע מאותם בתי-אוכל אליהם מזמינים שולחן לפחות חודש מראש, לובשים בגדי מחלצות, מתרגלים מבעוד מועד עם איזה מזלג אוכלים מה, רק כדי לטעום מבחר מרתק של טעמים וטקסטורות במחיר מופקע.
וכאילו בשביל אנשים מסכנים, דלת העם, בא טעם העיר – לונדון סטייל, להצילני. צ'ופר מהעבודה הביא אותי לבדוק מה נהיה. כי ידעתי שזה קיים אבל חשבתי שזה שוק בסיסי למאכלים שממילא אמצע בכל מסעדה בינונית בעיר, אז בשביל מה להדחף עם כולם ולאכול בעמידה ליד הפח העולה כל גדותיו? פסלתי את האירוע בהינף עפעף.
הבדיתי. כל המסעדות שמחשיבות את עצמן לאנשים משכמם למעלה התייצבו להשוויץ. הדוגמיות-מנות היו ללא רבב. מה שאפשר להתקין ולהגיש בתנאי שטח ובכלים מפלסטיק קיבל משמעות חדשה. הקהל: אניני טעם וסלבס. האוירה: מזכירה ווימבלדון של אוכל. חריף מקורמל קצף מתוק ואבקת טעמים נא או לא בשרי צמחוני דגים, הכל מוצע לטעימה ומהאיכות הטובה ביותר. בסוף היום הכל נמכר ברבע מחיר או אפילו ניתן בחינם. לא נשארתי חייבת. אפילו הגשם ששטף אותנו לעת ערב לא קלקל את החוויה.
בשנה הבאה אני ראשונה בתור, ואני מביאה איתי תגבורת.